יוגה צ'יטה וריטי נירודהה

היוגה מתרחשת כאשר הציפור האוכלת הפועלת שבנו,

מפנה את מבטה אל הציפור המתבוננת בתוכנו.

מהותה של המילה יוגה היא אחדות, חיבור.

מתי אני יכול לחוות אחדות עם עצמי או עם האחר?

עם כל האנושות?

מה הכלים?

כמה מקום יש בכלי שלי?

כל ארוע חיצוני, מפגש עם אדם, יחסים בחיינו,

כל דבר מייצג בתוכי משהו שעלי לפגוש במסע שלי שנקרא חיים.

​

שאלות ליוו אותי מגיל צעיר וכך ככל שהתאפשר לי, חיפשתי אחר כלים להתחבר יותר פנימה. ידעתי בתוכי כי הפוטנציאל גדול מאחר ויכולתי לשים לב כי חוסר מנוחה פנימי מלווה אותי. אפשר לומר שיצאתי ל"דרך" בעקבות ספרים ובעקבות תוכניות שראיתי על מקומות כמו טיבט ועל מנזרים שונים שהרשימו אותי מאוד, כך הגעתי גם לשהות ביפן ובהודו ובתוכי ביקשתי מפגשים שיחברו פנימה.

היו שקירבו והיו שהרחיקו.

ארועים תמיד מתרחשים,

השאלה איך אנו חשים בתוכם? איך אנו מתייחסים בתוכנו?

האם אני מתרחק ומרגיש נפרדות, כאב, רעש, פחד?

או מתקרב פנימה וחווה אחדות, קירבה, אהבה, חיוניות?

כלים ממסורת רוחנית מצביעים על אפשרות להתבוננות פנימה באופן בהיר שאינו תלוי.

אותה ציפור מתבוננת נקשרת לאמת האחת של חיבור שאינו שייך לתנאים או למקום, ודווקא האירועים שקורים לנו כפרט, (וקורים לכלל הגוף האנושי) הם אלו המאפשרים לנו להשתחרר מהם או מההתייחסות אליהם, ובעצם מכל מה שיוצר לנו כאב.

מסורת היוגה כמסורת רוחנית, מתוך ההבנה שכולם הם חלק מהרוח בין אם חשפו וגילו בתוכם ובין שעדיין לא, מאפשרת גישה לכלי עבודה פשוטים ועוצמתיים לזיהוי והכרה במבנים שלנו ובדפוסים שלנו ומאפשרת את הדרך להשתחרר מהם ולהיפגש עם עצמנו.

"אם תפגוש את בודהה תהרוג אותו"

כמשל לכך שהארה היא אפשרות בתוך מסע מתמשך של זיהוי והדלקת אור על כל דפוס ישן שמתעורר או חדש שמתווסף אלינו כגוף וכחלק מהמסע לגעת בחיים.

לגעת מהמקום הפנימי המתבונן ופחות מתפיסה חיצונית לנו כרעיון.

חופש הוא לא אפשרות, החופש שייך לנו מעצם היותנו והוא בחירה שלנו להיות חופשים מאחיזות ולא משנה כמה המציאות החיצונית לנו טובה או נוראה לכאורה.

האדם חופשי גם כשחייו בסכנה - אם יבחר בכך, אם יוכל לראות ולבחור בכך.

בכל ארוע חיצוני, תפיסות, מחקרים, מידע - אין חופש, זה תמיד מותנה בחשיבה של מישהו אחר, תמיד מושתת על ערכים שמתקיימים ומגיעים מהעבר הקרוב או הרחוק ולכן לא יכולים לקרב אותנו לעצמנו ולכל האדם אלא רק להרחיק וליצור אי שקט וכאב.

​

במסורת יש שימוש רב בסיפורים ובדמויות המאפשרים לנו לראות את תוך הדבר, את הדבר עצמו - ולא את התפיסה שלנו כלפיו כאובייקט.

ניתן להביט גם דרך תפיסות רוחניות דתיות או מערביות אחרות, אם כי בפרשנות המוכרת הדברים נתפסים ממקום שיוצר מעט ריחוק.

יציאה למסע פנימי היא החלטה חזקה ויכולה לעורר בנו תשוקה גדולה לחיים וחיבור לכל, שיפור ביחסינו כלפי עצמנו וכלפי הסביבה, שיפור ביחסים האישיים, בזוגיות ובכלל.

ביחסים שלנו נמצאת העבודה הפנימית שלנו.

לפתח כלים ויכולת להיות שקט ומחובר ביחס לכל ארוע חיצוני לי.

עבודה זו מושגת באמצעות חקירה רוחנית ועיסוק בערכים, התרגול הפיזי הינו כלי לשחרור רגשי בלבד ומפתח יכולת לשבת בגוף ולכן תומך ומחזק את המבנה לפני שיח רוחני כלשהו.

יוגה הנתפסת כאימון גופני בלבד אין לה ערך במסע לאמת.

סאט צ'ית אננדה - שיחרור מהצ'ית וחיבור לסאט יעניק לנו אננדה.